'Twas the night before Christmas - Clement Clarke Moore

 'Twas the night before Christmas, when all through the house Not a creature was stirring, not even a mouse; The stockings were hung by the chimney with care, In hopes that St. Nicholas soon would be there; The children were nestled all snug in their beds; While visions of sugar-plums danced in their heads;

And mamma in her 'kerchief, and I in my cap, Had just settled our brains for a long winter's nap, When out on the lawn there arose such a clatter, I sprang from my bed to see what was the matter. Away to the window I flew like a flash, Tore open the shutters and threw up the sash. The moon on the breast of the new-fallen snow, Gave a lustre of midday to objects below, When what to my wondering eyes did appear, But a miniature sleigh and eight tiny rein-deer, 

With a little old driver so lively and quick, I knew in a moment he must be St. Nick. More rapid than eagles his coursers they came, And he whistled, and shouted, and called them by name: "Now, Dasher! now, Dancer! now Prancer and Vixen! On, Comet! on, Cupid! on, Donner and Blitzen! To the top of the porch! to the top of the wall! Now dash away! dash away! dash away all!" As leaves that before the wild hurricane fly, When they meet with an obstacle, mount to the sky; So up to the housetop the coursers they flew With the sleigh full of toys, and St. Nicholas too— 

And then, in a twinkling, I heard on the roof The prancing and pawing of each little hoof. As I drew in my head, and was turning around, Down the chimney St. Nicholas came with a bound. He was dressed all in fur, from his head to his foot, And his clothes were all tarnished with ashes and soot; A bundle of toys he had flung on his back, And he looked like a pedler just opening his pack. His eyes—how they twinkled! his dimples, how merry! His cheeks were like roses, his nose like a cherry! His droll little mouth was drawn up like a bow, And the beard on his chin was as white as the snow; 

The stump of a pipe he held tight in his teeth, And the smoke, it encircled his head like a wreath; He had a broad face and a little round belly That shook when he laughed, like a bowl full of jelly. He was chubby and plump, a right jolly old elf, And I laughed when I saw him, in spite of myself; A wink of his eye and a twist of his head Soon gave me to know I had nothing to dread; 

He spoke not a word, but went straight to his work, And filled all the stockings; then turned with a jerk, And laying his finger aside of his nose, And giving a nod, up the chimney he rose; He sprang to his sleigh, to his team gave a whistle, And away they all flew like the down of a thistle. But I heard him exclaim, ere he drove out of sight— “Happy Christmas to all, and to all a good night!”

זה היה הלילה שלפני חג המולד - קלמנט קלארק מור

״זה היה הלילה שלפני חג המולד, ובכל רחבי הבית אף יצור לא זע, אפילו לא עכבר; הגרביים נתלו בזהירות מעל האח, בתקווה שניקולס הקדוש בקרוב יהיה שם; הילדים היו מקוננים כולם מכורבלים במיטותיהם; בעוד שמראות של שזיפים מסוכרים רקדו בראשם;

ואמא במטפחת שלה, ואני בכובע שלי, בדיוק כיוונו את מוחנו לתנומת חורף ארוכה, כשבחוץ על המדשאה נשמע רשרוש כזה, קפצתי ממיטתי לראות מה העניין. לכיוון החלון עפתי כמו הבזק, קרעתי את התריסים והפלתי את הוילון. הירח על כר השלג הטרי, נתן ברק של צהרי-יום לחפצים שתחתיו, כאשר מה שנראה לעיניי הנידהמות, רק מזחלת מיניאטורית ושמונה איילי מטר זעירים,

עם נהג זקן קטן כל כך תוסס ומהיר , ידעתי בין רגע שהוא בטח הקדוש ניק. מהירים יותר מנשרים שליחיו הם באים, והוא שרק וצעק, וכינה אותם בשמם: "עכשיו, דאשר! עכשיו, דאנסר! עכשיו פרנסר וויקסן! על קומט! על קיופיד! על דונר ובליצן! מראש המרפסת! אל ראש הקיר! עכשיו החליקו! החליקו! החליקו כולם! " כעלים שלפני סופת ההוריקן הפרועה, כאשר הם נפגשים עם מכשול, עולים לשמיים; אז עד גג הבית שליחיו התעופפו עם המזחלת המלאה בצעצועים, וגם ניקולאס הקדוש -

ואז, בהנץ, שמעתי על הגג את הצעד והנקישה של כל פרסה קטנה. כשציירתי בראשי והסתובבתי, הגיע במורד הארובה סנט ניקולאס עם קידה. הוא היה לבוש כולו בפרווה, מראשו ועד רגלו, וכל בגדיו הוכתמו באפר ובפיח; צרור צעצועים הניף על גבו, והוא נראה כמו רוכל שרק פתח את מרכולתו. עיניו - איך הן נצצו! גומות החן שלו, כמה שמחות! לחייו היו כורדים, אפו כדובדבן! הפה הקטן שלו נמשך כמו קשת, והזקן על סנטרו היה לבן כמו השלג;

את מקטרתו הוא החזיק חזק בין שיניו, והעשן, הוא ריחף סביב ראשו כזר; פנים רחבות ובטן קטנה ועגולה לו שרעדה כשצחק, כמו קערה מלאה ג'לו. הוא היה ברנש שמנמן, שדון זקן עליז, וצחקתי כשראיתי אותו, לא הצלחתי להתאפק; קריצה בעין וסיבוב ראשו עד מהרה הבנתי שאין לי ממה לפחד;

הוא לא דיבר אף מילה, והלך ישר לעבודתו, ומילא את כל הגרביים; ואז הסתובב בקפיצה, והניח את אצבעו לצד אפו, ובעודו מהנהן, במעלה הארובה התעופף; הוא קפץ למזחלות שלו, לצוות שלו נתן שריקה, ומשם כולם ריחפו ברכות של תפרחת ​​גדילן. אבל שמעתי אותו קורא, לפני שהוא נעלם מהאופק - "חג שמח לכולם ולכולם לילה טוב!"