מה שמרי לא יודעת - סמינר סנדרוביץ'ץ

מאמרו של פרנק ג'קסון epiphenomenal qualia¹

מציג את טיעון הידע ומנסה לבחון את ההנחה הבסיסית של הפיזיקליזם (או המדע) שטוענת כי כל הידע (הנכון) הוא ידע פיזיקלי. טענה זו עומדת בבסיס כל המדעים ומשאירה מחוץ לתיאוריה המדעית את האפשרות לידע שאינו פיזיקלי. העמדה האפי-פנומנלית טוענת שאירועים מנטליים אינם מספקים עדויות לסיבתיות בעולם הפיזיקלי, כלומר שיש כאן חד כיווניות כאשר אירועים בעולם משפיעים על אירועים מנטליים אבל לא להיפך. עמדה זו עדיפה על הפיזיקליזם כי היא משאירה מקום לתיאור של חוויות ואינה פוסלת את האפשרות לידע לא פיזיקלי. הקוואליה ( qualia) היא אותו ידע שאנו רוכשים אודות החוויה עצמה, איך זה לחוות חווייה מסויימת, כמו צבע או ריח. התיאוריה המדעית צריכה לתת תיאור והסבר שלם של העולם וכלל התופעות שבו..

טיעון הידע מתייחס לכך שהידע שמספקת התיאוריה המדעית אינו מספיק כדי לתאר את כלל התופעות. יש תופעות ששום סוג של מידע תיאורטי לא יכול לתאר נאמנה, כמו חוויות, תחושות ורגשות. כפי שלא ניתן להעביר בעזרת ידע תיאורטי לעיוור(מלידה) מהי חוויית הצבע או לתתרן (מלידה) מהי חוויית הניחוח כך התיאוריה המדעית לא יכולה להסביר את התופעות התודעתיות. התשובה האפיפנומנלית של פרנק ג'קסון רואה בקוואליה כאותו ידע שהתיאוריה הפיזיקליסטית מפספסת.

טיעון הידע מתבסס על טיעון המודאליות (the modal argument) שמתייחס לאפשרות הלוגית שקיימים יצורים זהים לנו מלבד היותנו בעלי תודעה. מכל בחינה פיזיקלית אנחנו והיצורים חסרי התודעה זהים לחלוטין. מבחינת הפיזיקליזם הדבר שחסר לאותם יצורים ולנו יש אותו אינו פיזיקלי.

"but then what is it that we have and they lack? Not anything physical ex hypothesi. In all physical regards we and they are exactly alike. Consequently there is more to us than the purely physical. thus physicalism is false.”¹ (p.130)

בנוסף מבסס ג'קסון את טענתו על ההבחנה של תומאס נייג'ל² "?what is it like to be a bat". נייג'ל טוען כי לכל אורגניזם יש חווייה תפיסתית שונה, אותה חווייה לא ניתנת לתיאור על ידי ידע תיאורטי. התיאור המדעי אודות חווייתו של העטלף הוא כהשוואה לסונר, כך שהוא שולח גלי קול גבוהים סביבו ומן ההד חווה את סביבתו. חווייה מסוג כזה של העולם אינה מוכרת לבני אדם וספק אם אכן אפשר להבין איך זה לחוות את העולם כך. נייג'ל משתמש בדוגמת העטלף כדי להראות שהמידע הפיזיקלי אודות עטלפים בתוספת המידע כיצד פועל סונר עדיין אינו מאפשר לחוות את העולם כפי שהעטלף חווה אותו. התיאוריה הפיזיקליסטית אינה מאפשרת תמונה מלאה של החוויה הסובייקטיבית שלנו (או של אף חיה אחרת) את העולם. נייג'ל יוצא לא רק נגד בפיזיקליזם אלא בכלל נגד תיאוריות של תודעה שמתעלמות מנקודת מבט. ג'קסון יוצא נגד התמונה השיקרית של המדע כי היא לא מאפשרת לתופעות מסוג זה להתקיים במסגרת התיאוריה שלה. הוא מציע שני נסויים מחשבתיים שמבהירים את הבעיה.

הניסוי המחשבתי הראשון מתאר את המקרה של פרד, בחור בעל סגולות ראיה, שיכול להבחין בין שני צבעים אדומים אותם אדם בעל ראיה רגילה יראה כצבע אחד. להוכחה יודע פרד להפריד ערימת עגבניות בשלות לשתי ערימות בצורה עיקבית כשהוא מפריד אותן ע"פ שני הצבעים שהוא רואה. פרד אינו יכול להסביר לסובבים אותו את ההבדל המהותי בין אדום₁ואדום₂לבין האדום הנורמטיבי ולכן משתמש במונח "אדום" גם לאדום₁וגם לאדום₂ .פרד רואה לפחות צבע אחד יותר מאיתנו ומבחינתו כולם סביבו עיווריי צבעים בכך שהם קוראים לשני צבעים נפרדים בשם אחד. לפרד יש שתי קבוצות (מושגים) נפרדות לכל אדום וכל קבוצה מכילה את האובייקטים שהם בצבע אדום₁או אדום₂ . למרות שבשני המקרים יש הופעה של הצבע אדום זו תהיה טעות לקבוע כי הוא מתכוון לגוונים שונים של אדום או שהוא מתכוון לאדום בכלל. לטענתו, פרד מבדיל בין אדום₁לאדום ₂באותה מידה שאנחנו מבדילים בין כחול לצהוב.

"in any case he explains to us that it would be quite wrong to think that because 'red' appears in both 'red₁' and red₂' that the two colours are shades of the one colour... To him 'red₁' and red₂' are as different from each other and all the other colours as yeloow is from blue.”¹.(p.128)

אם כך, האם אדום₁או אדום₂זהה לאדום הנורמטיבי? אם אחד האדומים שפרד רואה היה זהה לאדום הנורמטיבי היינו מצפים שפרד ידע לזהות אדום כזה, ובכך לזהות את כל העגבניות כאדומות. הוא אינו מזהה אף אחד מן האדומים כאדום. מהתיאור של פרד אודות התפיסה שלו ניתן לראות כי הוא מבחין בין שני המושגים (אדום ₁ואדום₂) שהם בעצם פיצול של מושג האדום הנורמטיבי. פיצול כזה יכול להיות בגלל זיהוי של תכונות מסויימות של האדום ובכך לפצלו לפי תכונות אלו.

אם התיאוריה הפיזיקליסטית רואה את האדום כצבע יסוד (פשוט – ללא צבעים נוספים שיוצרים אותו) על פי הקריטריונים שהם הציבו לצבע יסוד, כמובן שלא יוכלו להתייחס לתכונות שפרד רואה. התכונות הנוספות שפרד רואה מאפשרות לו לראות שני צבעים יותר מן האדם הרגיל אך הוא אינו יכול לחוות את הצבע הנורמטיבי. כפי שיכול להיות מקרה שאדם אינו מצליח לראות את הצבע ירוק וטוען כי הוא מבחין בין שני צבעים – ירוק₁וירוק ₂. להוכחה אותו אדם יכול להפריד ערימת מלפפונים (בשלים) כשהוא למעשה רואה את הצבעים שמרכיבים את הירוק, הכחול והצהוב, ובהתיחסו לירוק₁הוא מתכוון לצהוב ובהתיחסו לירוק ₂הוא מתכוון לכחול. באותה מידה אולי פרד מזהה שני צבעים בסיסיים יותר מאדום שמרכיבים אותו ומחוייב להשתמש במונח "אדום" כדי להסביר את עצמו לסביבתו. אך הוא אינו מתכוון לאדום כלל אלא לזוג צבעים בסיסיים יותר. פרד מוצא את עצמו מחוץ לתיאוריה המדעית וללא אפשרות להסביר את חוויית האדום שלו.

ג'קסון טוען שגם אם נחבר את כל המידע שאנחנו יכולים להשיג אודות פרד והפעילות הגופנית, העיצבית והמוחית שלו (במסגרת התיאוריה הפיזיקליסטית) לא נוכל להגיע למסקנה לגבי חווייתו של פרד בכלל ואת שני האדומים בפרט. אם תהיה אפשרות לנתח אנשים כך שהם יוכלו לראות את הצבע הנוסף או להשתיל את איברי הראיה של פרד למישהו אחר הם יווכחו שלא ידעו הכל אודות פרד לפני כן. הם אמנם עדיין לא יודעים הכל אודות פרד אבל כעת הם יודעים דבר נוסף שלא ידעו לפני כן. נקודת הראיה של פרד לא יכולה להיות מתוארת על ידי המדע, ומכאן המסקנה שפיזיקליזם משאיר משהו מחוץ לתיאור המדעי.

"we have all the physical information (about fred). Therefore, knowing all this is not knowing everything about fred. It follows that physicalism leaves something out.”¹. (p.129)

הניסוי המחשבתי השני מתאר את מרי שמרותקת לחדר שבו כל החפצים שהיא רואה הם בשחור או לבן. הפילוסוף שיזם את הפרוייקט דואג למנוע ממרי להיתקל באיזשהו צבע אך עם זאת דואג להשכלתה ומשכלל את החדר בטלויזיה ובצג מחשב, גם הם בשחור ולבן. במשך השנים מרי לומדת את המדעים השונים ומתמקדת בנושא האופטיקה ובעיקר בתופעה התיאורטית (מבחינתה) – הצבעים.

מרי מתמחה גם בכל מה שקשור לתגובות הפיזיולוגיות של המוח כאשר הוא נפגש עם הצבעים השונים בעזרת העיניים. כל הידע התיאורטי-פיזיקלי שקיים בנושא הועבר למרי באמצעות הרצאות בטלויזיה או ספרים וכל זה מבלי להראות למרי אף גוון של צבע מלבד שחור ולבן. לאחר שוידא הפילוסוף כי אכן הועבר למרי כל הידע הוא עובר לשלב השני של הניסוי, שחרורה. מרי תשוחרר לעולם שכולו צבע ותחווה בפעם הראשונה את כל אחד מהצבעים. אם מרי כבר למדה כל מה שהיה אפשר ללמוד אודות הצבעים ותכונותייהם היא לא תופתע למראה הורד האדום, אך לא כך הדבר, היא מגלה לראשונה איך זה לחוות אדום. השאלה המתבקשת כאן היא: האם מרי למדה דבר מה חדש? האם נוסף ידע לגוף הידע שהיה למרי לפני שחרורה מהחדר?

ג'קסון טוען שמרי למדה משהו חדש, היא לא ידעה לפני כן איך זה לחוות אדום ועכשיו נוסף מידע לגוף הידע שלה. טיעון הידע מניח שמרי (לפני שחרורה)יודעת כל מה שניתן לדעת אודות אנשים אחרים וחווייתם את העולם. כאשר היא מגלה דבר חדש עם שחרורה אי אפשר להתחמק מהמסקנה שהידע שניתן לה לא היה שלם. הידע החדש של מרי הוא לא רק החווייה שלה על עצמה אלא היא רכשה ידע חדש אודות אנשים אחרים, אודות איך אנשים אחרים חווים את העולם. היא קיבלה תשובה לשאלה שעד כה לא יכלה לתת מענה שלם: איך אנשים אחרים חווים צבעים?

ניתן לראות בשני הניסויים המחשבתיים של ג'קסון כאלגוריה למצב של המדע. מצד אחד פרד מייצג את הידע שכלוא מחוץ לתיאוריה המדעית ומצד שני מרי מייצגת את המדען שכלוא בתוך התיאוריה המדעית. סגולות הראיה של פרד הן ההבחנות שהמסגרת התיאורטית לא יכולה להסביר או לתאר כיוון שאינן מעוגנות על ידי הקריטריונים הפיזיקליסטיים. החדר השחור לבן מייצג את התיאוריה שמגבילה את המדען. המדען אינו יכול לחוות את כל התופעות שהמדע מסביר לו. אם פיזיקליזם יצליח לתאר באופן שלם איך פרד רואה אדום או איך פרד חווה את העולם בכלל אז הוא יגלה משהו חדש, ידע שלא היה לו לפני כן.

אחד המתנגדים לגישה האפי-פנומנלית היה המטריאליסט,דיויד לואיס,³“What experience teaches”. לואיס טוען שמה שמרי לומדת עם שחרורה הוא יכולת ולא ידע. מבחינת לואיס אין ידע לא פיזיקלי. יש ידע שניתן ללמוד רק מנסיון אך ייתכן כי קיימות דרכים לרכוש ידע כזה שטרם התגלו. הוא מראה מדוע אם מקבלים את ההנחות של טיעון הידע הטיעון הוא תקף ומכך נובע שהפיזיקליזם שיקרי. היפותזת היכולת של לואיס דוחה את ההנחות האפי-פנומנליות: (או כפי שהוא מכנה היפותזת הידע הפנומנלי) ההנחה שקיימים שני סוגי ידע (ידע פיזיקלי וידע פנומנלי) וההנחה שהידע שמרי רוכשת עם יציאתה הוא כזה (ידע פנומנלי). אם ההיפותזה אינה נכונה אז אנחנו נשארים עם אותו הנסיון רק שאין לו אף מאפיין שמוסבר על ידי ידע פנומנלי.

כשמרי פוגשת לראשונה את הורד האדום היא רוכשת את היכולת לזהות את הצבע האדום בפעם הבאה שתפגוש בו, להעלות אותו בזיכרון ובדמיון. בניגוד ליכולות אלה שמרי רוכשת אין סיבה להאמין שבאותו רגע שהיא חווה את האדום היא גם רוכשת את הטענה "הדבר הזה שאני חווה עכשיו הוא חווייה של אדום" או "אז ככה זה לחוות אדום". ישנה תמיד האפשרות שמרי חווה את האדום ורק לאחר מכן מבינה שאותו צבע שחוותה היה אדום. לאחר שמרי עושה את הקישור בין האדום התיאורטי לבין האדום שחוותה היא רוכשת יכולת חדשה, את היכולת לזהות בין מושג תיאורטי לבין חווייה חדשה. מבחינת לואיס כיוון שזו הפעם הראשונה שהיא חווה אדום אין סיבה שגם תזהה את הצבע עם הידע שאיתו יצאה מהחדר, אך כמות הידע לא השתנתה. אילו הן יכולות חדשות שניתן ללמוד רק מהניסיון. לואיס טוען כי אולי יהיה אפשר להעביר גם את היכולות האלה בשיעור פיזיקה אבל כנראה שזה יהיה שיעור פיזיקה מסוג שאנחנו לא מכירים עדיין.

מייקל טיי ⁴ “knowing what it is like” מבקר את עמדתו הפיזיקליסטית של דויד לואיס, אך מנסה להראות אילו הבחנות ניתן לחלץ מתוך היפותזת היכולת של לואיס. טיי טוען כי מרי אכן לומדת יכולות חדשות עם שחרורה אבל היא גם לומדת ידע חדש. טיי מעמיד את הפיזיקליזם שוב בבעיה אל מולטיעון הידע. טיי בוחן מחדש את שחרורה של מרי מהחדר ומה היא לומדת מחוצה לו. הורד האדום שמרי פוגשת הוא בצבע אדום₁₇. מרי רוכשת את היכולת לזהות את הורד כאדום אך היא תזהה את אדום₁₇ עם אדום ספציפי אחר. לדוגמא אם לאחר חווייתה הראשונית של מרי ניתן לה זוג ורדים אחרים, האחד בעל הצבע אדום₁₇ והשני בעל הצבע אדום₂₁, לא תוכל להחליט בוודאות כי אדום₁₇ הוא אכן הצבע של הורד המקורי שחוותה. הזיכרון האנושי מכיל את הצבעים במושגים כוללים של צבע ואין הבחנה לשונית או מושגית בין האדומים השונים. טיי טוען שהיכולת שלואיס מייחס למרי, לזהות את החוייה של האדום ככזה, אינה מדוייקת. זוהי אינה החוייה המדוייקת של אדום ₁₇ אלא של אדום כללי. חוסר היכולת של מרי לזהות מתוך הזיכרון את החווייה הספציפית דוחה את טיעונו של לואיס.

מרי למדה משהו חדש, היא למדה תכונה מסויימת שיש לצבע האדום, לאו דווקא של אדום₁₇ אלא קבוצת האדומים. היא תדע להגיד שגם הורד האדום₂₁הוא אדום ושהאוטו האדום₃₁₁ הוא גם אדום. טיי מתאר מצב בו דעתה של מרי מוסחת והיא מפנה את מבטה מן הורד האדום. במצב זה מרי לא מקשרת בין מושג האדום לבין חוויית הורד האדום. כאשר אנו מקשרים בין החוויה למושג אנו נותנים למושג את האופי של החווייה. מרי לא נותנת למושג שלה לאדום את האופי החווייתי ובכך נשארת עם אותו ידע. אם כך כשדעתה של מרי לא מוסחת וכל הריכוז שלה נתון לורד האדום היא מקשרת בין החווייה של הורד האדום לבין המושג שלה לאדום ומאפיינת את המושג שלה כך. טיי טוען שמרי שונה קוגניטיבית לפני חוויית הורד ואחרי.

טיי מתייחס להבחנה בין לדעת how לבין לדעת what. אם חוויית האדום זהה לאדום (לפי היפותזת היכולת) אזי יש למרי ידיעתwhat חדשה שהיא החווייה עצמה של האדום. אם חוויית האדום אינה זהה לאדום אזי מרי עדיין רוכשת ידיעת what , את האופי שהיא מייחסת למושג בעזרת החווייה. טיי מוציא אתהיפותזת היכולת כשגויה משני הכיוונים ומחזיר את טיעון הידע לעמדת איום על הפיזיקליזם.

טיי בעצם מאחד בין שני הניסויים המחשבתיים של ג'קסון כדי לבחון את היפותזת היכולת אך במקביל בוחן שוב גם את תוצאות הניסוי של ג'קסון. לפרד שני מושגים, אחד לאדום₁ והשני לאדום₂, הוא נותן לכל מושג את המאפיינים של חוויית אותו אדום. ההבחנה המושגית של פרד מעוגנת, מבחינתו, במציאות – שם הוא חווה שני צבעים בעלי מאפיינים שונים. ממש כפי שניתן למצוא מאפיינים שונים בין אדום₁₇ לאדום₂₁ כשמנסים שמרי תבחין בינייהם. אם מרי אכן מומחית לצבעים אז הידע לגבי קיומם של אדומים בעלי מספרים שונים ידוע לה היטב.

"humans can experience an anormouse number of subtly different colors... but we have names for only a few of these colors, and we also have no stored representation in memory for most colors. There simply isn't enough room.”⁴. (p.150)

לפי טיעונו של טיי מרי היא רק אנושית ולכן היא לא תצליח לזכור או לזהות את אדום ₁₇ במבחן. הוא טוען לאיזה טבע אנושי (שזה תמיד בעייתי), שאנו מכלילים במושגים ואיננו מסוגלים לזכור צבעים ספציפיים. ומכאן הוא מסיק שמרי כמו כל בת-אדם תכליל את אדום₁₇ עם מושג האדום הכללי. נראה שמייקל טיי מדבר במקרה זה על עצמו, שאינו יכול להבחין בוודאות בגוון מסויים של אדום. אך כמובן שישנם אנשים עם יכולות מיוחדות לצבעים, מעצבי אופנה למינייהם או מומחי גרפיקה שיכולים להבחין בין גוונים מאוד דומים או אפילו פרד שיכול לראות צבע שאיש לא יכול לראות מלבדו. מצד אחד פרד יכול להתעקש שהוא מבחין בין שני צבעים שהם אדום זהה לפי התיאוריה המדעית אבל טיי אינו מצפה ממרי המומחית לצבעים שתדע להבחין בין האדומים השונים? נראה שטיי מניח כאן הנחה בעייתית לגבי טבעה של הראיה האנושית ויכולות הזיכרון שלה. הוא ממעיט בערכה של מרי כמומחית לצבעים ומתעלם מהעובדה שפרד יודע להבדיל שני צבעים שהמדע אינו מזהה.

אינני יודע מהי התכונית המבחינה בין אדום₁₇ לאדום₂₁ אבל אני סבור שמומחית הצבעים מרי תדע להבדיל בין שני האדומים ואפילו תצליח לבחור בפרח שהוא דומה יותר לורד המקורי. כמובן שמרי לא חוותה מעולם את שני האדומים הללו אבל אפשר להניח שבחדר השחור לבן שלה היו גם גווני אפור, בעיקר בטלויזיה ובצג המחשב. גוונים אלה נתנו למרי את היכולת לדמיין גוונים. אלו אמנם גוונים של שחור ולבן אך הם יכולים להעניק למרי את הידיעהhow זה לחוות גוונים של משהו, כלומר משחק של כהה יותר ובהיר יותר. ניתן גם לתאר שהחומרים מהם היו עשויים האובייקטים בחדר היו חומרים שונים בעלי ברק שונה וטקסטורות שונות, ודאי שגם לכך שמה לב מרי כאשר הסתובבה בחדרה. ואף זיהתה שיש הבדל בין לבן אטום כמו קיר ללבן שקוף כמו בזכוכית לבנה.למרי יש יותר יכולות מלזהות שחור ולבן והיא מודעת להבדלים שיש בין גוונים שונים של צבעים.

כמו בניסוי המחשבתי של יום (David hume) של אותו אדם שלא ראה מימיו גוון מסויים של כחול אבל אם תסדר מולו בסדר עולה (מבהיר לכהה) את גווני הכחול יוכל אותו אדם להשלים את הגוון החסר. מרי תוכל לדעת איזה גוון קרוב ביותר לגון הורד הראשון שחוותה, אם על פי הברק שלו או על פי בהירותו.כל מה שחסר למרי הוא גוון נוסף להשוות אליו וכך תוכל להבחין בין זה שחוותה ראשון לבין הגוון החדש. הייתי רוצה להתייחס לניסיון שמעמיד דנט⁵(Daniel c. Dennett) את מרי, מקרה הבננה הכחולה. למרי יש ידע מושלם (מבחינת הפיזיקליזם) אודות המבנה של סקלת הצבעים, התנהגותם של הצבעים וכו'. יש לה את התיאור המדעי של השתלשלות הצבעים מאחד לשני ומה שחסר לה זה המאפיין החווייתי שיוכל להגדיר לה מה מייצג כל חלק מסקלת הצבעים. בנוסף, מרי מצויידת בידע עולם טריויאלי אודות האובייקטים השונים והצבע שאליו הם שייכים. כך שהשמיים כחולים עלי העץ ירוקים וורדים יכולים להופיע במגוון צבעים. הדבר אותו מסתירים בחדר ממרי הוא מה מייצגת סקלת הצבעים, מלבד אורכי גל שונים בטווחים שונים.

בניסוי של דנט הוא מכניס לחדר בננה כחולה וטוען בפני מרי כי זוהי בננה צהובה. לטענתו של דנט מרי מיד מזהה את הצבע הכחול עם הבננה, מחפשת בידע העולם שלה לגבי בננות ומגיעה למסקנה שהבננה הזו אינה בצבע שלה. והיא בעיקר מופתעת מהנסיון לרמות אותה. לדעתי מרי לא יכולה לזהות את הבננה ככחולה, היא צריכה נקודת אחיזה. מכיוון שאין למרי אף חוויית צבע שמחוברת למושג צבע או כחלק ממושג סקלת הצבעים היא נאלצת להאמין לצבע הראשון שמגדירים לה. היא לא יכולה לדעת שזוהי אינה בננה צהובה, מבחינתה זה צהוב מעכשיו וכך היא גם תסיק לגבי הצבע הבא שילמדו אותה, אם במרמה ואם באמת.

ההבדל המהותי, לדעתי, בין הניסוי של דנט לניסוי של ג'קסון הוא שדנט לא משחרר את מרי. ההבדל כאן הוא בין לתת למרי לצאת מהחדר לבין להשאירה בחדר ולתת לה חפצים מבחוץ. גם אם ניתן למרי בננה צהובה רמת הוודאות שלה לגבי היות הבננה צהובה אינה גבוהה, זאת מאחר שטרם פגשה בעולם מלא צבעים ויכולה להשוות בין הצבעים השונים. מסירת המידע למרי לגבי צבע הבננה נשאר בגדר האמנה של מרי. האמנה עד שיוכח לה אחרת או יאומת לה שכך.אם נראה למרי את הבננה הכחולה לפני שנשחרר אותה מהחדר. רק כשמרי תשוחרר מהחדר ותראה שלשמיים יש את אותו צבע כמו לבננה היא תחשוב פעמיים לגבי מה שלימדו אותה לפני רגע בחדר לגבי צהוב. היא תאלץ לבחור בין שתי אפשרויות שהן טובות באותה מידה אבל האחת נאמרה לה בעקיפין והשניה באה מחווייה אמפירית בשילוב עם ידע העולם שלה. הידע כי הבננה הכחולה היא צהובה יתגלה כשיקרי ומרי תחזיק בידע חדש אודות הצבע כחול. אך עדיין תשאר ללא חווייה מתאימה למושג הצהוב אליו היא רוצה להתאים את מושג הבננה.

בניסוי המקורי של מרי ג'קסון בוחר דווקא בורד ובצבע האדום שיהיו מושא המחקר של מרי. כפי שמרי יודעת מידע העולם שלה, ורדים מגיעים בצבעים שונים ואפשר שיהיו אפילו ורדים לבנים. בין אם נאמר למרי שהורד אדום לבין שהיא תחשוב כך בעצמה, יש אפשרות שהיא תטעה כיוון שמעולם לא פגשה אדום. יש אפשרות שאנו מטעים אותה ומציגים בפניה ורד סגול או שמרי תזהה את הורד כאדום בעוד הוא ורוד כהה למשל. היות הורד אדום תלוי במידע שהיא מקבלת בעקיפין. ג'קסון אמנם משחרר את מרי מהחדר, אבל כמו בניסוי של דנט, היא עדיין מושפעת מאלמנטים זרים( דיווח עקיף) וחוסר ודאות. זהו הצבע הראשון שהיא חווה ולכן לא יהיה לה צבע אחר להשוואה. הרי אנו מגישים לה את הורד ומבקשים ממנה לבחון אותו, היא בוחנת את הצבע האדום של הורד ושואלת: "זה אדום?”. ואנו משיבים בחיוב ומאשרים את ניחושה המושכל. זוהי הסחת הדעת האמיתית ממה שמרי באמת צריכה לחוות כשהיא יוצאת מהחדר, את העולם. מאחר ומרי יוצאת מהחדר בפעם הראשונה ופוגשת את העולם הצבעוני שנמצא שם בחוץ היא אינה זקוקה לאיש שיגיש לה ורד או יצביע על הורד על הארץ כדי שתסתכל. הייתי רוצה לראות את יציאתה של מרי מהחדר כך:

דלת החדר השחור לבן נפתחת ואור השמש מסנוור את מרי. צעד אחד מעבר למפתן וכבר התרגלה לאור הבוהק. למרגלותייה ורד אדום, עוד פסיעה והיא רומסת אותו. אבל מרי לא מביטה בפרח הקטן, היא מרימה את מבטה כלפי מעלה ורואה את השמיים, הם כחולים, אין כאן ספק. מורידה מעט את מבטה והנה עץ. העלים האלו הם בוודאי ירוקים. מרי מביטה בפליאה אל השמיים הענקיים, בידיעה שעם רדת החשיכה שוב יהפכו לשחורים אך כעת השמש הזו,ששמעה אודותיה כל כך הרבה, מקור האנרגיה והאור של עולמנו, השמש עומדת במרכז השמיים ואורה צובע את השמיים בכחול (אשליה שנוצרת כתגובה כימית של החמצן באטמוספירה). אבל רק כעת היא יכולה לדעת איך זה לחוות את האשליה של השמיים הכחולים.

לדעתי, היציאה של מרי מהחדר ( פרי עטי) יותר אינטואיטיבית ואף ניתן לעגנה בדבריו של טיי. הוא הרי טוען שדעתה של מרי תהיה מוסחת לכשתצא מן החדר, אולי מתגליות מדעיות חדשות, אך אילו תגליות היא עומדת לרכוש אם לא תגליות הקשורות בחוויות שנמנעו ממנה. מן הסתם כשתצא משם היא לא תוכל להתרכז מול ורד אדום אחד כשתראה את השמיים וסביבתה. כשאני מנסה לעשות את הניסוי המחשבתי של מרי קשה לי לראות אותה בוחנת ברצינות את הורד כשכל העולם נגלה לעיניה – בצבע.

מרי מקשרת בין האופי החווייתי של השמיים הכחולים לבין המושג שלה לכחול. היא יודעת מידע העולם שלה שהשמים במצב זה (צהרים) הם כחולים ולכן היא לוקחת מידע זה כעוגן לחוויית הצבעים שלה. האם מרי יכולה לגזור את שאר סקלת הצבעים? האם מתוך חוויית הכחול של השמיים והירוק של העץ יכולה מרי לגזור את הצהוב? ישנה אפשרות כי בזכות הידע האופטי הגדול של מרי והיכרותה עם התיאוריה של הצבעים תוכל לגזור מתוכה את שאר הצבעים,כמו שעושה האיש אצל יום שמשלים את גוון הכחול שמעולם לא פגש, בגלל שנתנו לו את הגוונים שנמצאים סביב אותו גוון. אולי מרי זקוקה לשלושת צבעי היסוד בלבד (אדום, צהוב וכחול) כדי לגזור את שאר הצבעים. אך כמעט ודאי שתוכל לגזור את גווני הכחול והירוק עם פגישתה הראשונה איתם (בזכות יכולתה לזהות גוונים שונים - שיש לה מתוך החדר ובזכות ידע העולם שלה לגבי צבע השמיים וצבעם של העלים של העץ). כך תוכל מרי לנבא מה יהיה הגוון של השמיים בעוד שעה מבלי שמעולם ראתה אותו, פשוט כהה יותר. היא תוכל לדמיין את הצבע שכרגע היא חוותה רק כהה יותר.

כמובן כל זה יהיה נכון רק אם נניח שאיננו נותנים לה מידע שגוי לגבי צבעם של השמיים או משבשים את ראייתה כשהיא יוצאת החוצה. מרי רוכשת ידע חדש לגבי חוויית הצבע אך לפני שהיא יודעת דבר יש לזכור כי כל ידיעה ראשיתה בהאמנה, האמנה שיכולה להיות שגוייה אם אין לנו אפשרות לאמת שאכן הדבר מתקיים. כשאנו מכניסים את הבננה הכחולה או את הורד האדום אל החדר מרי מאמינה למי שמצהיר בפניה כי הבננה הזו צהובה ועל כן חווייתה שלה היא חוויית הצבע צהוב. באותה מידה היא גם מאמינה שאותו ורד הוא אכן אדום. רמת הידיעה שלה באותו רגע היא זהה. כל עוד היא בחדר אין לה קריטריון להאמין שאכן הצבעים האלו הם הצבעים שהצהירו בפניה. האובייקטים השונים יכולים תיאורטית לבוא בכל מיני צבעים למרות השתייכותם לקבוצת צבע זו או אחרת. אך יש כמה תופעות שצבען בזמן מסויים (כמו השמיים בשעת צהריים כשאין ליקוי חמה ולא חורף או מעונן וזה לא באיזה מדינה שקרובה לאחד הקטבים ויש שם חושך\דמדומים כמה חודשים) מתאפיינות בצבע מסויים. אותה אשליה של שמיים שכל האנשים רואים באותו צבע כחול בהיר יכול להיות למרי קריטריון יותר טוב להתחיל ללמוד את סקלת הצבעים מאשר הורד שיכול להגיע בצבעים שונים.

אם כן מרי זקוקה לידע עולם טריויאלי כמו שהשמיים כחולים ועלי העץ הם ירוקים כדי לבסס את הידע החדש שהיא רוכשת. אין זה מספיק להפגיש אותה עם הורד האדום, היא זקוקה למקור של השוואה. האם שינוי הצבע הראשון אותו תחווה מרי יכול להשפיע או לעזור לה להסיק את שאר הצבעים? סקלת הצבעים שידועה למרי מוגבלת בכך שהיא מודדת את אורכי הגל ולפיהם מסווגת את הצבעים. לדעתי כך מרי תופסת את רשימת הצבעים, לפי הידע התיאורטי שניתן לה אודותייהם.

אם נבחן את סקלת הצבעים שידועה למרי, הנמדדת לפי אורכי גל או תדירות, נגלה שהיא סקלה שהצבע הכי נמוך בו הוא סגול שאורכי הגל שלו נע בין 380-440 ננומטר ואילו הצבע הכי גבוה בסקלה הוא אדום בעל אורכי גל של 625-740 ננומטר. מעל הסגול נמצא הכחול הכהה בעל אורכי גל של 440-485 ננומטר ומעליו הכחול הבהיר בעל אורכי גל של 485-500 ננומטר. הסקלה עצמה יש בה מעגליות מסויימת כיוון שהסגול מורכב מן האדום והכחול ולכן היינו מצפים למצוא אותו בין הכחול לאדום כסוג של ממוצע בין אורכי הגל. מרי מודעת לערבובי הצבעים והשפעתם אחד על השני אבל בדמיונה יש רק נוסחאות של אורכי גל. אך הסגול הוא בעל אורכי הגל הנמוכים ביותר בעוד ששל האדום הגבוהים ביותר. אם מרי תרכוש תחילה את הצבע האדום, כמו במקרה הורד, היא תעמוד בקצה הסקלה ותנסה משם להסיק את שאר הסקלה. לעומת זאת אם תתחיל ברכישת הצבע הכחול או הירוק שנמצאים במרכז הסקלה אולי יהיה זה קל יותר להסיק את שאר הסקלה מהאמצע.

אולי עדיף להשתמש במרכיבים טריויאליים יותר בניסוי המחשבתי של מרי כדי שהתוצאות יהיו טהורות יותר. כוונתי שהחווייה של מרי את הצבע לראשונה יהיה של צבע טיבעי שהיא בוחרת בעצמה ומפנה אליו את מבטה ולא שהפילוסוף\מדען ינסה לשדל אותה לבחון את הצבע של הורד. אחרי שמרי תעכל את המשמעויות של הצבע של השמיים אולי כבר תהיה יותר מרוכזת למראה הצבע האדום של הורד. מרי עדיין תרכוש ידע חדש לגבי חוויית האדום אבל האופי החווייתי שהיא תעניק למושג אדום יהיה אופי הרמוני יותר. אולי כשתתחיל בצבע ממרכז הסקלה יהיה לה קל יותר לקבל את שאר הצבעים. למעשה גם אם הצבע הראשון שמרי לומדת הוא האדום של הורד היא עדיין זקוקה לכחול של השמיים ולירוק של עלי העץ כדי להשלים את יכולת זיהוי הצבעים. הכחול והירוק לבדם לא יספיקו לרכישת חווית הצבע ושלושת צבעי היסוד יתנו למרי את הידיעה how אנשים חווים צבעים. אבל ללא ידע העולם שניתן לה לא תוכל לבסס את זיהוי הצבעים.

ביבליוגרפיה:

1. Jackson F. 1982. “Epiphenomenal qualia”. Philosophical quarterly 32:127-136
2. Nagel T. 1979 “What is it like to be a bat?” Mortal Questions. Cambridge: Cambridge University Press.
3. Lewis D. 1990. “What experience teaches”. In mind and cognition: A reader, ed.w.lycan . Oxford:blackwell.
4. Tye M. 1999 “Knowing what it is like:the ability hypothesis and the knowlegde argument” Ten Problems of Consciousness. Cambridge Mass.: The M.I.T. Press.
5. Dennett D. 1987. “”epiphenomenal” qualia?” The Intentional Stance. Cambridge Mass.: The M.I.T. Press.