דקארט - כתבים מקריאה מודרכת

1)בתחילת הפרק הראשון דקארט יוצא לדרך עם מתודת הטלת הספק שלו, שבבסיסה חקירה וביקורת כלפי היסודות של הוודאות האנושית(המערבית). עיקרון הידע הראשון בו מטיל דקארט ספק היינו החושים. הוא טוען שהכלי שנתן לו חלק גדול מידיעותיו על העולם, החושים, תעתעו בו לא מעט פעמים. אין לבטוח במה שמטעה אותנו. מספיק שהחושים הטעו אותנו פעם אחת כדי שנטיל בהם ספק ונפקפק באמינותם "שהחושים הללו מתעים... לא נבטח בטחון מוחלט במה שהתעה אותנו פעם"(ע"מ' 30).

2)בפסקה השנייה דקארט טוען שלמרות חוסר אמינותם של החושים אין להטיל בהם ספק שהחושים תופסים אובייקטים. הוא נותן כדוגמה את העובדה שהוא "יושב על יד התנור... מחזיק בנייר זה בידי"(ע"מ' 30)כלומר הקיום המידי הנקלט על ידי החושים לא מוטל בספק. דקארט מנמק זאת בכך שמשווה הטלת ספק כזאת למשוגעים שמדמיינים ש" הם לבושים זהב וארגמן, בשעה שהם עירומים"(ע"מ' 30). סוף הפסקה הינו דוגמה מוקצנת לטיעון שבו התחיל דקארט בפסקה שלפני..

"אני"

הפרק השני מתחיל בסיכום המדיטציה הראשונה . הכותרת מרמזת לנו על הנושא העיקרי שיעלה בפרק זה – רוח האדם והכרתה . לאחר שדקארט נשאר לבד בחדר ללא גוף , ללא תבניות , ועם הרבה זיכרונות שקריים הוא מרגיש כמו אדם במים עמוקים שלא מוצא קרקע מוצקה להניח את רגליו . הוא הרס את יסודותיו הרעועים , כמו שהתכוון לעשות מלכתחילה , ועכשיו הוא מתחיל בחיפושיו אחר היסודות הברורים והמובחנים שיחליפו אותם . הוא מבקש רק נקודה אחת של יסוד ודאי ובלתי מוטל בספק כפי שביקש ארכימדס נקודת מנוף קבועה כדי להזיז את כדור הארץ ממסלולו . דקארט מרגיש שהדבר שהוא עושה הוא מהפכני , הוא מרגיש כמו ארכימדס – מגלה מחדש את העולם ויסודותיו , ומציג בפנינו את תקוותיו הנעלות .

דקארט מציג את הנחותיו למהלכו הבא – החיפוש אחר היסוד הוודאי . הבסיס לאמת שבו לא יוכל להטיל ספק . בכל המדיטציה הראשונה הוא הוא אינו מטיל ספק בעצמו כהיותו "אני" עצמאי חושב ומטיל ספק . ה"אני" לא מופעל על ידי גורם חיצוני כמו אל או כוח עליון אחר אלא מטיל ספק וחושב בכוחות עצמו . “ אפשר שאני מוכשר ליצור אותן מעצמי( ע"מ' 41-42 ). “ . כלומר ה"אני" יכול להוות בסיס אמיתי ובלתי מעורער . אמנם הוא מכחיש את קיום גופו וחושיו אבל ה"אני" שהגה דברים אלה קיים במציאות ואינו תלוי בגופו או בחושיו . עצם היותו חושב היא שמקנה לו את קיומו – היא נקודת הארכימדס שחיפש ומשם יתחיל את תהליך הבניה מחדש של חורבות האמת של דקארט . הצעד הראשון בתהליך הבניה היא מציאת ה"אני" כאמיתי וודאי .

לאחר מציאת ה"אני" , אנו שוב עדים להתקף הפרנויה הקרטזיאני (השגור בספרנו) , מפני הרמאי המתעה . אבל מה עם אלוהים\השד? אם האל מתעה אותי אז הוא מטעה מישהו . ואם הוא מטעה מישהו אז המישהו הזה קיים והוא "אני" . ה"אני" מנצח , דקארט לוקח את האופציה ביותר – שיש שד מתעתע , ולמרות זאת האני אינו מוטל בספק . אבל בהחלט יעמוד לחקירה דקדקנית בהמשך .

אני הולך , אני קיים ,, כואב לי , אני קיים ,, אני חושב , אני קיים ,, הנם זהים לוגית , טענות אימפליקציה של דבר הגורר דבר אחר . אני הולך , כואב לי , אני חושב – מישהו מבצע פעולה כלומר יש מישהו שמבצע פעולה – ה"אני" הזה קיים . הולך וכואב הנם ביחס למציאות חושית . הולכים ממקום למקום ומישהו או משהו חיצוני הכאיבו לי , והרי מציאות זו מוטלת בספק והמחשבה הינה פעולה פנימית שאינה תלויה במציאות זו אלא מבקרת אותה . כל מי שחושב קיים הינה טענה שמתייחסת שוב לפרטים במציאות החושית ואינה נכונה . כל אחד יכול לחשוב לעצמו את הcogito אבל אינו יכול ליחס קיום ל"אני"ים שסביבו בגלל שאפשר להטיל ספק בקיומם .

האל המתעתע...

הפרויקט הקארטזיאני משנה כיוון. עד טיעון המדעים דקארט מטיל ספק בפן האפיסטמולוגי של המציאות. הוא מטיל ספק באמינות ידיעותיו שרכש בעזרת חושיו וטוען שהקריטריון להבחנה בין חלום לערות אינו בנמצא. הטלת הספק היא ברמה האפיסטמולוגית ואילו בעמ' 36 דקארט בוחן גם את המציאות האונטולוגית. בפסקה האחרונה בעמ' 35 מתייחס דקארט למושאים הפשוטים של הטבע הגופני ולתפיסתנו אותם. בעמוד הבא בעמוד הבא בוחן את הפן האונטולוגי שלהם. אותם פרטים שהוא ייחס , בפסקה הקודמת (35) ,לטבע הגופני ולמתמטיקה ולגאומטריה (גוף מתפשט , תבנית , גודל , מקום) עכשיו הוא בוחן את קיומם . השאלה עם קיומם של מושאים אלה נותנים לדקארט פתח להכניס את אלוה לפרויקט . דקארט טוען שהחשבון והגאומטריה מכילים דבר ודאי ובלתי מוטל בספק בגלל אי תלותם בטבע (מציאות אונטולוגית) , אך גם אותם יצטרך לבדוק ביסודיות לפני שיקבל אותם לממצאי מחקרו הוודאיים. החשבון והגאו' עוברים את מבחן הערות והחלום, תוצאת חיבור או מספר צלעות של מצולע נמצאים נכונים בשני צידי המבחן , ובכך מוכיחים את אמתותם . “ודומני , אין מקום לחשוש שיש באמתות גלויות כל כך משום שקרות או אי ודאות (עמ' 36)”.

בפסקה הבאה דקארט מספר לנו על דעות שהוא מחזיק לגבי האל.

יש אלוהים , הוא כל-יכול וברא אותנו כפי שאנו – מצהיר דה קארט , אך האם האל הזה מתעתע בי? הרי יש לו את הכח לתעתע בכל אדם שהוא בכל זמן ולגרום לו להאמין שאכן יש שמיים וארץ , גודל ומספר. האם אותם דברים שהם כל כך בסיסיים במציאות אף הם אשליה . מי מבטיח לי שכל מה שנתפס אצלי בחושים אלה הם רק ההרגשות של הדברים ולאמתו של דבר אין להם קיום? על שאלות אלה מנסה דארט לענות בפסקאות הבאות . האלוה של דקארט הוא טוב במהותו. הטעיה אינה נחשבת לטובה אצל דקארט ועל כן אין מצב עניינים בו האל מטעה אותי בכל רגע ורגע . אם נניח שהאל מתעה אותנו נשלול מהאל את טובו ובכך יחדל להיות אל (כיוון שבהגדרתו הוא טוב מוחלט) . לכן לא ייתכן שהאל נותן לאדם לטעות תמיד . דה קארט מסיק מכך שהמתמטיקה והגאומטריה אכן ודאיים והאל לא מתערב במושאים וודאיים אלה . אך מניין לנו שהאל אכן קיים ? כיצד יכול דקארט לבסס טיעון זה על מושג שנוי במחלוקת כמו אלוה ? כאן דקארט מאוד נזהר , הוא מכניס את אלוהים בדלת האחורית בשקט ואת אי קיומו הוא מציג כדעה של אנשים אחרים . אותם אנשים שמכחישים את מציאותו של אלוה "אדיר כל כך (35)” מציגים את הגישה האתאיסטית שאלוה זה אינו אלא אגדה . ניתן לראות בהצגה כזאת של הגישה האתאיסטית את זהירותו של דקארט מעינה הפקוחה של הכנסייה . אותם אנשים "יבכרו (35)” להכחיש את קיום האל , כלומר זוהי גישה שמי שיחזיק בה יהיה הראשון להחזיר בה (מלשון בכור – ראשון – חלוצי). כלומר דקארט מדגיש שזוהי לא גישה שקיימת אלא גישה שעלולה לעלות בעתיד . כמובן שהוא גם מאדיר את האל "אדיר כל כך (35)” באותה נשימה והכל לתפארת הצלוב הקדוש . דקארט לוקח אותנו לטעום מהאתאיזם . טעמו של האתאיזם מתוק אך מבלבל מבחינת דה קארט . ללא אל ניתן להטיל ספק בכל "אין אף אחת שלא אוכל עתה להטיל בה ספק (36)” אבל אם אני רוצה לראות באותם מדעים (מתמטיקה וגאומטריה) משהו "קבוע ובטוח (36)” עליי שלא להאמין לגישת המכחישים . בכך מעדיף דקארט את הקרקע המוצקה של המדעים עם רוח אלוהים מרחפת מעלייה מאשר לרחף בעצמו מעל תהום חוסר הודאות . הוצאת האל מהמשחק (הכחשה) נותנת לנו עולם מעורער ועוד פחות ודאי משהיה לפני ודקארט צריך את האל בשביל המשך המהלך ולמען בסיס מוצק כמו החשבון והגאומטריה .

מה ההבדל בין חלום ומציאות? זו השאלה שמציג לנו דקארט בטיעון החלום. המציאות נתפסת על ידי החושים ( אני רואה, אני טועם) אבל גם בחלום אני משתמש באותם חושים כביכול ונוצרת מעין מציאות חלופית שכל השוני בינה לבין המציאות היא שהחלום הוא זמני... גם המציאות .” אין שום סימנים מובהקים... להבדיל במפורש בין מצב הערות לבין מצב השינה עמ' 31 למטה" . טיעון זה מהווה מעין המשך להטלת הספק בחושים, הוא מטיל ספק במציאות הפיזית-המיידית ומעמיד אותה מול החלום . מה ההבדל בין ערות לשינה?

דקארט מעלה את הרעיון של שליטה גופנית כאמצעי להבדלה בין הערות לשינה. הוא טוען כי כשהוא ער הוא מניע את ידו מתוך כוונת תחילה אבל נזכר שגם כשחלם היו אשליות מהסוג הזה כלומרגם בחלום הוא יכל מתוך מחשבה וכוונה להזיז את היד. דקארט משתומם לגלות שאין לו ממש מושג אם הוא חולם או ער.

יש אגדה על לאו צה (חכם סיני) שחולם שהוא פרפר ועף בשדות ושותה צוף מהפרחים ואז הוא מתעורר וכעת אינו יודע אם הוא לאו צה שחלם שהוא פרפר או פרפר שחולם שהוא לאו צה. מצב של חוסר ידיעה כזה עלול להוביל אותנו למצבם של "המטורפים עמ' 30 “ מהפסקה הקודמת. האנשים המטורפים גם הם כמו דקארט אינם מבדילים בין המציאות לחלום, אבל הם חולמים במציאות שיש להם בגדי זהב וארגמן. המשוגעים מביאים את בדיונותיהם אל המציאות ועל כן הם נבדלים מהאנשים ה"נורמליים" שמשאירים את הארגמן והזהב לאישון לילה.

ניתן לראות את הרעיון בטיעון החלום כמעין מציאות מטריקסית (הסרט) כאשר יש אפשרות שהמציאות אותה אנו חווים אינה אלא פרי דמיון וקיימת מציאות חלופית שגם בה לא נוכל להבדיל האם זוהי המציאות האמתית או עוד חלום. הטלת הספק היא בעצם חלק מהתהליך של היציאה מהמטריקס (מטריצה-תבנית) כלומר השלכת היסודות הרעועים והתבניתיים ומציאת הבסיס הברור והמובחן. המטריקס מהווה את העולם של האדם שאינו מטיל ספק בדברים שמובנים לו מאליו. כאשר אנו מטילים ספק אנו בוחנים את העולם מחדש ובכך משנים אותו.

אין שום הבדל בין המטריקס למציאות(בסרט – בלי אפקטים מיוחדים) , החושים פועלים באותה דרך בשניהם אבל מחוץ למטריקס הדברים ברורים ומובחנים. דקארט הופך את המציאות המיידית ואת החושים לעוד תפוח רקוב בשק שלנו.

הפרוייקט של דקארט מתקדם בצעדים קטנים אך מדויקים. הוא מטיל ספק בחושים ואז בודק גם את השטחים האפורים ומטיל ספק בתפיסת החושים את המציאות החושית . טיעון החלום מחזק את הטלת הספק בחושים והפיכתם ללא אמינים.

סירנות וסטירים...

לאחר טיעון החלום דקארט נותר משתומם האם הוא אכן ער או שמא כל זה חלום. הוא קורא לנו לשער שאנו ישנים ושכל הדברים שאנחנו רואים אינם אלה הזיות. גם אם הידיים שלנו לא אמיתיות והדברים שאנו רואים אינם אלא חיזיון עדיין הדמיונות שלנו הם תוצר של גופים שכבר ראינו.

גם אם כרגע אלו לא הידיים שלי עדיין הן משקפות את הידיים האמתיות שלי "אי אפשר ליצור אותם אלא כדמותם של משהו ממשי ואמיתי עמ' 32” לאחר מכן הוא נותן לנו דוגמא של ציירים או אמנים בכלל. הוא טוען שאינם יכולים לחדש דבר כי כל לא משנה באיזו תחבולה ישתמשו תמיד ימשיכו ליצור דברים שהם ואנחנו ראו במציאות. הדרקון והפגסוס הם דברים דמיוניים אבל הם בסך הכל לטאה מוגדלת וסוס עם כנפיים לא יותר מזה. הם מורכבים מפרטים שקיימים במציאות. דקארט פותר בכך את הפרדוקס שיוצר טיעון החלום .

גם אם זה חלום עדיין הדברים שאנחנו רואים קיימים באיזושהי מציאות. האמנם? כי אם דקארט משתמש בתרגיל מסוג זה עליו לקחת בחשבון שבמציאות הזאת אנו חשנו את אותם דברים בעזרת החושים כלומר הספק עדיין מרחף מעל החושים.

משם דקארט ממשיך אל הצבעים וטוען שגם אם האמנים יצליחו וייצרו דבר שאינו נכלל עם הפרטים המצויים בתודעתנו ויהיה מיוחד כמה שיהיה עדיין יהיו מחויבים להשתמש בצבעים ובגווני צבעים המוכרים לנו. “הרי לפחות הצבעים שהם משתמשים בהם , צריכים להיות אמתיים. עמ' 33” . אבל עדיין אותם צבעים נרכשו על ידי הראיה ולכן גם הם עומדים למבחן הספק. הצבעים הם ששורדים את טיעון החלום . מכך מסיק דקארט שגם הידיים ושאר הדברים עשויים מהצבעים האמתיים האלה. “דברים שמתוך צירופם, כמו גם מתוך צירופם של צבעים אמתיים אחדים עמ' 33” . אותם דברים שייכים , מה שדקארט מכנה, “הטבע הגופני בדרך כלל , והתפשטותו; עמ' 33” הטבע הפיזי וההתפשטות. כלומר גשמיים בעלי נפח ותופסים מקום בחלל . הוא מכנה את הדברים המתפשטים כבעלי כמות , גודל , מספר וכנמדדים בזמן להתמדתם.

בפסקה הבאה דה קארט מתייחס למדעים. הוא מפריד בין המדעים הפשוטים ( החשבון והגאומטריה ) , שמשתמשים במושגים פשוטים וכלליים ולא מתייחסים לקיום הדברים האלה בטבע , לבין המדעים המורכבים שתלויות בתוצאות מהטבע (כמו הפיזיקה והרפואה). המדעים הפשוטים הם ודאיים ולא ניתן להטיל בהם ספק , ואילו שאר המדעים הם "מסופקים... ומחוסרי וודאות עמ 34”. גם מתוך חלום וגם במציאות 7X3 יהיו 21 ולא תפגוש משולש עם סכום זויות של 256 . דקארט גורס שאפשר לבטוח באריתמטיקה ובגאומטריה ושהן כלים אמינים.

פשטידת תרד

קודם כל הפשטידה דורשת בצק טורקי דק בשם יופקה

YUFKA

את הבצק (חצי חבילה לפשטידה אחת)  יש לפרוס לרצועות דקות..

שלוש ביצים

חצי ליטר חלב

שליש כוס שמן

חבילה גדולה של תרד טרי

גבינה מלוחה או בולגרית שמנה (200 גרם)ם

פרמזן

לשטוף היטב את התרד שלא יקרה לכם מה שקרה לעוזי במאסטר שף ויהיה לכם חול במנה

וטיפ, קל יותר לשטוף וליבש במערבל חסות מאשר במסננת רגילה

 לקצוץ את התרד גס – גם כמה גבעולי פטרוזיליה יתאימו

לחמם את התנור ל200 עם איוורור

 בתבנית לפזר את רצועות הבצק והתרד הקצוץ ולערבב בינייהם

בקערה גדולה לטרוף שלוש ביצים

להמשיך לטרוף עם החלב והשמן

להוסיף מלח פלפל ואגוז מוסקט

ניתן להוסיף מעט רוזמרין או טימין

לגרד את הגבינה המלוחה  על רצועות הבצק והתרד

לשפוך את בלילת החלב ביצים והשמן על התערובת שבתבנית

לפזר פרמזן מלמעלה

אפשר לשפר עם כמה נגיעות שמנת מתוקה ואפילו חמאה

התנור חם – להכניס את התבנית. זה מוכן תוך חצי שעה אבל צריך לתת לזה לנוח עוד 20 דקות , 10 בתוך התנור אחרי שכיבינו ועוד 10 דקות בחוץ

קודם לחתוך את הדפנות מסביב ואז לחתוך לקוביות.

בתיאבון

2012 Rock Balance Demo - Michael Grab - Gravityglue.com

The effective teacher

In this paper I would like to characterize the model for the effective teacher or to ask what is a special teacher. Teaching is a social profession. A teacher's goal is to pass on knowledge to the young generation in order to make them a part of society. The knowledge is not always explicit knowledge like grammar or history but also behavioral knowledge like how to communicate with the other students, how to act in a social state like sitting together in a classroom and how to express yourself in words both verbally and by writing down a test or an essay. These are the main goals of any teacher but what makes a teacher special? How can a teacher do all these things and actually be effective to his students? Some teachers are just trying to pass on that knowledge in the dullest way and hope the students will do the rest of the learning. Those teachers believe they have done their part of the deal and that the students' other part of the deal is to take that information and use it in the correct manner in a test or a paper. Sometimes the students actually understand that this is the deal between them and the teacher and they use the new information as expected from them.

The problem with comparing the learning state to a deal like that usually ends up in the case that the students forget the information since they have done their part of the deal. After the students are done using that information they will not consider that knowledge useful any longer and just leave it behind as another unnecessary information they have gained during their learning period, that shouldn't be the case of learning. Learning is about making that information meaningful for the students so that that information will help them long after they are done writing tests and essays. If learning is a kind of a deal that ends in a meaningless test students will not understand the real point of learning, not in school and not in in their adult life. In a case like this the students learned the point of view of the teacher toward learning or his lack of understanding of what is a teacher's job. The students will act as they have been taught and the teacher is responsible for that mis-education. A teacher should try and make the study in school an experience of meaningful learning, each subject taught in school can help a student long after he had graduated. The only way to make those students have that future possibility of using that information in their everyday life is by making that knowledge meaningful for them, and the only way to make that happen is if that knowledge was brought to them by a meaningful teacher, a special role model who effected them. A special teacher will be remembered as someone who gave them something to think about for the rest of their life and not just some useless points of data which had to be remembered for some final exam. A teacher must understand that this is the only way of passing on the knowledge he wants to present to his students..

I will review Paul Bress's article about the special teacher. In his article we find two sides of the characteristics that makes a teacher special, one from the students' point of view and another from the teachers'. I will try to take these characteristics and analyze them. In the article Bress brings different research about what the qualities of a special teacher might be. Students and teachers were asked to rate the characteristics that make a teacher special in their opinion. From the students point of view a good teacher has caring qualities for his students, he interests and motivates them, his materials, topics and methods are up-to-date and varied, he treats the students equally, he's patient and reteaches if needed and has a sense of humor. These five qualities have been rated by the students as top most important qualities a good teacher should have. From the teachers point of view a good teacher treats each student as an individual, he is inspiring, has caring qualities, he creates a rich learning environment, he's funny and spontaneous. These five qualities, which are similar to the ones the students rated, have been rated as top most important qualities of a good teacher by other teachers.

The first quality I would like to discuss is the caring quality which was rated first by the students and third by the teachers. The caring quality is kind of a parental or a friendly quality, it means that for a teacher to be a special one he must be more than a teacher. A special teacher is a kind of a person who feels responsible for the class not only to their grades and behavior but also to the students as persons. He treats his students with respect and involves himself with their personalities and tries to adapt his lessons according to them. A special teacher get a bunch of anonymous students in the beginning of the year and by the end of it he will have a unique relationship with each one of them. This quality is what makes a teacher special in the eyes of the students and without that quality he would be just like the rest of those distant old fashioned teachers who sees the class as low or high graded students who participate or attend their lessons. As we can see by the rating this quality is very important for students and teachers rated it lower probably because it is a very hard task for a teacher to fully engage with each class he teaches. I guess in some cases a teacher who shows caring qualities in class might damage the discipline that needs to be in a class and therefore the teacher would prefer not to express that quality. The students, on the other hand, would find the lack of sympathy by the teacher as a non caring quality although the teacher does care secretly. I believe a teacher must find a balanced way to show his caring toward the class and still remain a disciplinary figure in their eyes.

Another two qualities rated by both students and teacher are treating the students equally and treating each student as an individual. These two qualities contradict each other but are also completing. The students rated the quality of treating the students equally as forth and the teachers rated treating each student as an individual first. A class is a group of students, each student is unique and therefore the whole notion of a lesson must be conducted as a balanced dialog between the teacher and the class as a group, the teacher and a specific student and the individual students between themselves. Each student comes with his own personal baggage of background, relationships and experiences and wants to be treated in a way that suites him individually. The teacher stands in front of a dilemma, on the one hand he is obligated to treat the class equally, not to leave any student behind and not to treat any of the students in a way that would be considered unfair for the rest of the class. On the other hand different students demand different attention, it is impossible to actually ignore any personal differences and teach the class as a faceless group of equal individuals. A good teacher must know how to treat the class as a whole in an equal way, he must try and create an atmosphere in which all students will participate in the lesson and that all students will learn everything that was taught. There's nothing more annoying for the students than a teacher who repeats for the thousandth time something that was understood by most of the class just because one student didn't, not to mention the way that student will be treated by his class mates by doing so. Perhaps extra homework for a student who did not understand something or a personal meeting with that student to clarify a subject would be more appropriate and will keep the student in line with the rest of the class and will give him the attention he needs. These two qualities are very hard to practice in a class and only experience will give a good teacher the right tools to make it right.

Two important qualities which were on both rating lists are a teacher who motivates and interests his students and a teacher who inspires his students. Both of these qualities were rated second by both the teachers and the students. Students find it very important that a teacher would be interesting, a boring teacher gives a boring lesson which won't motivate any student to learn that subject. A good teacher is a kind of a person who would try to make any subject more interesting in order to motivate his students. A teacher who inspire his students and tries to connect the learned subjects to other subjects that might interest the students is a good teacher. In order to do so a teacher must be up-to-date in any of the students' everyday world. An up-to-date and varied teacher is another quality that was rated third by the students and not mentioned as important on the teachers list. It is hard to follow the cultural world of students when the teacher is an adult who has already built his own taste in music, movies and television shows. Today's world is moving so fast that a movie which was at the cinemas a month ago might be considered as “old news” for the students who watched many new movies during that period. All the electronic gadgets, smart phones, Internet web sites and television shows, a teacher must know his way when talking to class about them and use the correct terminology for the students to accept him as up-to-dated. A teacher who will be able to use up-to-date knowledge will motivate the students to be interested in the subjects he is trying to teach, if he makes the right connections between them. Another quality that was rated forth by the teachers is a teacher who creates a rich learning environment. A teacher must use different techniques in order to keep the classroom “alive”. A lesson should have many different items so that the students will be kept busy. A teacher should use different strategies of teaching in order to attract the students to learn a subject, the use of multimedia and technology in class might also give motivation to the students and create an interesting environment for them to learn in. The main idea that stands behind these four qualities is that students want a more exciting kind of lesson. A teacher must have a variety of strategies for approaching the students. He should be able to know how to use the different technologies like video, audio and Internet web sites in order to attract his students to learn. A teacher should know how to take a traditional subject and present it in an up-to-date way so that a richer learning atmosphere will be created. Any subject can be adapted into a more interesting and fun lesson all it takes is a little patience, creativity and understanding of the students. A teacher who can do that will gain the respect of the students and therefore be able to teach them more efficiently.

One of the most important qualities of a good teacher is his sense of humor. This quality had been rated fourth by the teachers and fifth by the students. The students rated the quality of being funny on their list and the teachers rated the quality of having a sense of humor. These are two similar qualities but have a small gap between them if we think about them carefully. Being funny means to make others laugh and having a sense of humor means that you are able to understand a joke and laugh from it. A person can be funny to others without having a very sharp sense of humor, and a person with a sense of humor is not necessarily funny. Although both qualities usually come together I wanted to point out the qualities that were chosen by the teachers and students and what they might mean. The students rated “funny” because they seek a teacher who would make the lesson more enjoyable and interesting but the teachers rated “having a sense of humor” because in order to be funny in a class room you have to understand the students' humor. Being funny to a group of people holds much more than just being able to make them laugh. A sense of humor is the tool which will make a good teacher understand the climate of the class and be able to reach the students. The quality the teachers chose is more responsible and it tries to include different aspects of the classroom climate while the quality the student chose of “being funny” is more egocentric and suitable for a students' point of view. A teacher must be careful with his sense of humor, the classroom is not a circus and a teacher is not a clown. Once again, a teacher must find a balanced way between passing a lesson in a humorist way and being serious when needed. Students come to school firstly to learn and to acquire knowledge and not for being amused or entertained. A good teacher should be more of an actor than just funny and know when to put on a serious face and teach. A lesson that passes with laughter is a privilege to the students and they must respect the fact that they are here to learn.

The last quality I will present was rated fifth by the teachers, it is being spontaneous. This quality is very important because it hold within it other important aspects of being a good teacher. The first quality is being organized and having a well planned lesson. In order to be spontaneous a teacher must know exactly what he is going to do in his lesson. Being able to improvise is a quality that is possible only if the lesson is preplanned. A teacher can not improvise in a lesson unless he has specific points in which he can hold on to, every time a teacher is improvising and changes the subject it is only because he knows what's his next point to teach. Without a well-planned lesson improvising in a lesson is just a random discussion without a goal of learned knowledge. Another aspect of being spontaneous in a class room has to do with the qualities of being updated with the students' interests and being able to motivate them. In a lesson, when an example is needed to pass a subject more clearly, a good teacher would try to find an example that would be meaningful for the students and that will be interesting for them. Situations like these are a little harder to predict and are solved better when improvising on the spot. A good teacher would also make his improvising funny and that way will make sure his students will understand the subject.

I believe a special teacher should have all these qualities, that is the only way he will be able to reach his students. In addition to that, a special teacher has to have an open mind, he should be brave enough to try new methods and approaches to teach with, he should consider using every technology feature he got in hand and most importantly he must have tons of patience because every student is different and every lesson is different and the only way to do this job right is by seeing the importance of this profession and the understanding that teaching students is much more than passing knowledge but it is building the minds of the students which are the citizens of tomorrow. If students are with teachers for twelve years of their lives for so many hours a day than they probably learn a lot from the way a teacher is acting in class. A special teacher will create a special student which will become a special person, each one of these qualities is not only a list of which qualities will make a teacher special but also the qualities which would make any person special. A person who cares for others, who treats others as equals because he understands that each person is a special individual. a person who motivates and inspires the people around him, who is funny and has a sense of humor. A spontaneous person that has patience for others and is up-to-date with what goes in the world around him. The qualities for a special teacher are the qualities for the people we wish to see around us in the society. And since the teacher is such a long term role model he should have these qualities in order to create a better world.

¹. what makes a teacher special? Paul Bress, issue fourteen January 2000, English Teaching Professional (P.43-44)

צ’יקן פאי או פשטידת עוף Chicken Pie or Pastry 

צ’יקן פאי היא פשטידה שמכילה פיסות עוף ממרק, אפונה ובשמל ואפויים בין בצק עלים, זהו מתכון של אמא שלי ונהגתי לאכול הרבה מיזה כשהייתי קטן, היום אני כבר מכין לבד, זה עבודה ארוכה ומעט מסורבלת אבל שווה כל ביס, מייד תיווכחו

מצרכים:

למרק העוף:

סיר גדול יחסית שיכיל בסביבות קילו וקצת של עוף, בסביבות 8 כרעיים או שוקיים וכמה פול’קה,

גזר אחד וכמה גבעולי פטרוזיליה.

לבשמל:

מאה גרם חמאה

מיכל שמנת מתוקה

חצי כוס חלב

שלוש כפות קמח

טיפה אגוז מוסקט

לפשטידה:

חבילה של בצק עלים מרודד – קילו

קופסת שימורים של אפונה (במקור זה היה אפונה וגזר אבל עם השנים החלפתי את זה באפונה בלבד ואני מוסיף את הגזר מהמרק)ק

אז ככה…ה

מתחילים בלהכין מרק עוף, שמים בסיר גדול את העוף עם הגזר קלוף וחתוך וגבעולי הפטרוזיליה

ממלאים את הסיר במים כמה שאפשר ושמים על האש – מלח פלפל כמובן

למרק לוקח בין שלושת רבעי שעה לשעה להיות מוכן

קודם על אש גדולה, אש קטנה אחרי הרתיחה

זה החלק הקל

בקערה גדולה להוציא את כל העוף בלבד ולתת לו להצטנן לרגע

עכשיו צריך להפריד את כל החלקים הטובים לאכילה ולשים בקערה נפרדת את כל העצמות-סחוסים-עור ושאר החלקים הלא אכילים

אחרי שעמלתם על זה יש לכם קערה מלאה בפיסות עוף אכילות בלבד וקערה נפרדת לכל העצמות והשאר

בנוסף יש לכם סיר עם מרק עוף עם גזר ופרוזיליה – גם בו נשתמש עוד רגע

פנקו כלב בחתיכת עור – הוא ישמח

עכשיו, תכינו בשמל בסיר קטן

קודם חמאה שתימס על אש קטנה – עכשיו שתי כפות קמח – ולבחוש טוב טוב

להוסיף את החלב ולהמשיך לבחוש, להוסיף עוד כף קמח, ושמנת מתוקה

הקמח מסמיך את הבלילה והנוזלים מדללים – המטרה היא כל הזמן לבחוש ולהביא את הבשמל למצב ביניים בין דליל לסמיך

הכמות צריכה להיות גדולה יחסית אז אפשר גם להוסיף חצי מצקת של מרק עוף ועוד כף קמח -

מלח פלפל ואגוז מוסקט ולהמשיך לבחוש עד שזה נראה לכם במרקם המתאים – לכבות את האש ולתת לו להצטנן

תבנית גדולה יחסית עם דפנות גבוהות (אפשר אלומיניום ואפשר פיירקס) שיכיל את כל הטוב הזה

חצי מבצק העלים בתחתית מעט משומנת עם חמאה – החלק התחתון צריך לתפוס גם חלק מהדפנות של התבנית

את האפונה צריך לשטוף מהנוזלים שבקופסת השימורים ולסנן (אם מדובר באפונה קפואה היא צריכה להפשיר במים קרים ולהישטף גם)

בקערה גדולה ערבבו את העוף עם האפונה – את העוף יש לפרק לחתיכות קטנות יחסית

אפשר להוסיף את הגזר מהמרק לקערה גם

תדליקו את התנור ל200 מעלות – שיתחמם בינתיים

פזרו את התערובת בתבנית על הבצק עלים שבתחתית

צקו את  הבשמל מעל כל התערובת באופן שווה יחסית – הוסיפו עוד מעט מלח ופלפל

הניחו את החצי השני של בצק העלים מעל כל זה

חוררו עם מזלג את הבצק העליון והכניסו לתנור

בשלב מסויים תראו שהבצק העליון השחים בשלב זה הוציאו את התבנית מהתנור וצקו חצי מצקת מעל הבצק והחזירו אותו לתנור

הצ’יקןפאי כמעט מוכן

הכינו סיר קטן של אורז כשאתם משתמשים במרק במקום מים להכנת האורז

כשהבצק העליון התייבש מהמרק זה סימן שזה מוכן

וזהו – פיסה של צ’יקן פאי עם אורז אולי עגבניה טרייה ולא צריך יותר מיזה

בתיאבון

Chicken Pie

A Chicken Pie is a pastry dough filled with chicken that was cooked in a soup with bechamel sauce and peas. This is my mom’s recipe and I used to eat a lot of it when I grew up, nowadays I can make it myself. It’s a long and complex work but it’s worth every bite, as you will soon find out…

Ingredients:

For the soup:

A big pot that can contain a little more than 1KG of chicken ( about 8 thighs), a carrot or two and some parsley (salt and pepper).

For the Bechamel:

100 g butter

300 ml of cream ( 38% is better)

Half a cup of milk

3 spoons of regular flour

a little bit nutmeg

For the pie:

1 pack (1 kg) pastry dough

1 canned peas ( I used to use peas and carrots can but I just add the carrot from the soup)

so…. It goes down like this….

Start by preparing the chicken soup.

Put the Chicken carrot and parsley in the pot ( a spoon of oil) over a high flame just cook the chicken for a few seconds to get the tastes out of the chicken before adding the water (saltNpepper).

Add water to cover everything in the pot, when it boils lower the flame and let it cook (about 45 min.)

that’s the easy part!

Take out all the chicken to a big bowl to chill.

Now you have to separate all the good parts in one bowl and the rest in another bowl ( bones, skin and other non-edible parts. ( we will use the soup as well)

Treat a dog with the chicken left overs – he will be happy (careful with the small bones)

Now make a Bechamel sauce in a little pot over a low flame.

Start with butter and nutmeg, salt and pepper.

When melted, add the flour and stir constantly.

Add the milk slowly while stirring.

Add another spoon of flour and the cream.

The flour makes it thicker and the milk and cream makes it thinner so balance it until it is nice and thick (Not porridge thick – a little less).

You need a big amount of it so if you want to enlarge the amount just add more liquids from the chicken soup (and some flour for the balance).

When ready let it chill

Put it all together:

Get a large baking container, put a baking sheet on it. (and turn on the oven on 200)

Put half the pastry dough on the bottom – make sure it fold on all sides.

Open the canned peas – wash them in cold water. (If it's frozen peas you should let them defrost in cold water and than wash and rinse them.)

Mix the clean chicken part with the clean peas in a bowl ( you can add the soft carrot from the soup as well).

Put the mixture on the pastry dough.

Spread the Bechamel sauce all over the mixture – a little more salt and pepper will be a great idea at this point.

Put the other pastry dough left on top of all this goodness.

Stab the pastry dough with a fork and put it in the oven already!

Make a little pot of rice and use the chicken soup instead of water.

At some point of the pastry baking the top will get brown and nice, take it out of the oven and spread a few spoons of chicken soup over it to add liquids and making sure the top will not burn.

It will be ready when the soup that you added dried out.

A piece of chicken pie with rice and a fresh sliced tomato, you don;t need anything more than that…

Enjoy

שלושה תרגומים של לנון – Three Hebrew translations of Lenon

גיבור פרולטארי / ג.. לנון

רק נולדת כבר עושים אותך קטן

מאיצים בך ללכת במקום לתת לך הזמן

עד שהכאב כה גדול ואתה מרוקן

גיבור פרולטארי זה משהו להיות

בבית פוגעים בך ובבית הספר מכים

שונאים אותך חכם ובזים לטיפשים

ומרוב שיגעון אינך מציית לחוקים

גיבור פרולטארי זה משהו להיות

עינו והפחידו אותך במשך שנים

ועכשיו תבחר מה לעשות בחיים

ואתה משותק מלא בפחדים

גיבור פרולטארי זה משהו להיות

דת טלויזיה ומין הם לך הסמים

חשבת שאתה מחוץ למשחק אבל אתה בעצם בפנים

צר לי לומר אתם עדיין איכרים

גיבור פרולטארי זה משהו להיות

אך יש עוד סיכוי להגיע להצלחה

למד לחייך כשאתה הורג את חברך

אם אתה רוצה לשלוט בגורלך

גיבור פרולטארי זה משהו להיות

אם אתה רוצה להיות גיבור פשוט עקוב אחריי

http://goo.gl/9v12Nw

 Working class hero / John Lennon

As soon as you’re born they make you feel small
By giving you no time instead of it all
Till the pain is so big you feel nothing at all
A working class hero is something to be

They hurt you at home and they hit you at school
They hate you if you’re clever and they despise a fool
Till you’re so fucking crazy you can’t follow their rules
A working class hero is something to be

When they’ve tortured and scared you for twenty-odd years
Then they expect you to pick a career
When you can’t really function you’re so full of fear
A working class hero is something to be

Keep you doped with religion and sex and TV
And you think you’re so clever and classless and free
But you’re still fucking peasants as far as I can see
A working class hero is something to be

There’s room at the top they’re telling you still
But first you must learn how to smile as you kill
If you want to be like the folks on the hill

A working class hero is something to be
If you want to be a hero well just follow me

אשה / ג’ון לנון

אשה, אני בקושי יכול לבטא

את רגשותיי המעורבים וחוסר התחשבותי

אחרי הכל אני לנצח בחובך

ואשה, אנסה להביע

את רגשותיי הפנימיים ותודתי

על שהראית לי את משמעות ההצלחה

אשה, אני יודע שאת מבינה

את הילד הקטן שבתוך הגבר

אנא זיכרי חיי בידייך

ואשה, החזיקני קרוב לליבך

לא משנה כמה רחוקים אל תפרידי בינינו

אחרי הכל זה כתוב בכוכבים

אשה, אנא תני לי להסביר

מעולם לא התכוונתי לגרום לך צער או כאב

אז תני לי לומר לך שוב ושוב ושוב…ב

אני אוהב אותך עכשיו ולנצח

http://goo.gl/xNsn4

Woman / John Lenon

Woman I can hardly express,
My mixed emotion at my thoughtlessness,
After all I’m forever in your debt,
And woman I will try express,
My inner feelings and thankfullness,
For showing me the meaning of succsess,
oooh well, well,
oooh well, well,

Woman I know you understand
The little child inside the man,
Please remember my life is in your hands,
And woman hold me close to your heart,
However, distant don’t keep us apart,
After all it is written in the stars,
oooh well, well,
oooh well, well,

Woman please let me explain,
I never mean(t) to cause you sorrow or pain,
So let me tell you again and again and again,
I love you (yeah, yeah) now and forever,
I love you (yeah, yeah) now and forever,
I love you (yeah, yeah) now and forever,
I love you (yeah, yeah)…

דמיין / ג’ון לנון

דמיין שאין גן עדן – זה קל אם אתה מנסה

אין גיהנום תחתינו – מעלינו רק שמיים

דמיין את כל האנשים חיים למען היום

דמיין שאין מדינות – זה לא קשה לעשות

אין מה להרוג או למות למענו – וגם אין דת

דמיין את כל האנשים חיים את חייהם בשלום

את היכול לומר שאני חולמני – אך אינני היחיד

מקווה שיום אחד תצטרף אלינו והעולם יהיה כאחד

דמיין שאין רכוש – אני תוהה אם אתה בכלל יכול

אין צורך בתאוות בצע או רעב – אחווה אנושית

דמיין את כל האנשים חולקים את כל העולם

אתה יכול לומר שאני חולמני – אך אינני היחיד

מקווה שיום אחד תצטרף אלינו – והעולם יחיה כאחד

http://goo.gl/6ELTZ1

Imagine / John Lenon

Imagine there’s no heaven
It’s easy if you try
No hell below us
Above us only sky
Imagine all the people
Living for today…

Imagine there’s no countries
It isn’t hard to do
Nothing to kill or die for
And no religion too
Imagine all the people
Living life in peace…

You may say I’m a dreamer
But I’m not the only one
I hope someday you’ll join us
And the world will be as one

Imagine no possessions
I wonder if you can
No need for greed or hunger
A brotherhood of man
Imagine all the people
Sharing all the world…

You may say I’m a dreamer

But I’m not the only one

I hope someday you’ll join us

And the world will live as one

http://goo.gl/1RXUo

מרק עגבניות

מצרכים

מאה גרם חמאה וחמישים גרם חמאה

שתי כפות קמח לבן.

רבע כוס חלב

רבע כוס שמנת מתוקה 38% ש-ו-מ-ן

קופסת שימורים עגבניות מרוסקות - שמונה מאות גרם

עשרים וחמש עגבניות שרי

שני בצלים מגודלים

ארבע שיני שום

ענפון רוזמרין

איך להכין? סיר קטן וסיר גדול

בסיר הקטן 50 גרם חמאה עם שני הבצלים קצוצים השום קצוץ גס ועגבניות השרי חצויות לבשל על אש גבוהה  תוך בחישה

 כעשר דקות עד שהנוזלים מתחילים להצטמצם - ואז! להוסיף רבע כוס מים רתוחין להוריד את האש ולסגור מכסה - כן, צריך מכסה לסיר הקטן

 בסיר הגדול - מכינים בשמל קטן, מאה גרם חמאה נמסה על אש  גבוהה, להנמיך כשהכל נמס לאש קטנה

להוסיף את שתי כפות הקמח ולבחוש היטב שלא יישארו גושים, להוסיף קצת חלב וקצת שמנת להמשיך לבחוש עד שהוספתם את כל השמנת והחלב - מלח פלפל וקצת אגוז מוסקט. ברגע שיש רביכה יציבה - רוטב בשמל סמיך - לפתוח את קופסת השימורים ולהוסיפה בבת אחת, לערבב, להוסיף עוד שלושת רבעי קופסת שימורים של מים רותחים, לסגור ת'מכסה

בינתיים בצד השני של הגז - לפתוח את המכסה של הסיר הקטן ולתת לו לצםצם את הנוזלים שהוא יצר - להגביר לאש גדולה ולכבות לגמרי אחרי הצמצום - כ4 דקות תוך בחישה כמובן.ן

להוסיף מחצית מהסיר הקטן לסיר הגדול - ולעשות עם הבילי (זרוע מיקסר כזה שמקרימים איתו מרק וחותכים את כל מה שבפנים) כזה וכשמסיימים מוסיפים את החצי השני של הסיר הקטן ומבשלים עוד קצת על אש קטנה וזהו, יש לכם מרק, בתיאבון וזה...ה

עוגת סולת עם מישמש

מצרכים::

כוס קמח תופח

כוס סולת

שקית אבקת אפייה

15-20 מישמישים

כוס סוכר (רבע לבלילה, רבע למישמישים וחצי בסוף לרוטב)

3 ביצים

שלושת רבעי כוס שמן

חצי קופסת שימורים חלב קוקוס

חצי לימון

 אז ככה....

המישמישים שטופים ומגולענים בפלחים גסים לסיר קטן עם רבע כוס סוכר  ושלוק מים על אש גדולה בהתחלה. אחרי 5 דקות אש קטנה ואחרי 15 דקות (סכ"ה) כשזה די עיסה להוריד מהאש ולשים לצינון

מחממים תנור ל180 מעלות (אפשר לחמם את התנור למקסימום וכשהוא חם להנמיך ל180 - יותר מהר)

העוגה:

לקערה - קודם היבשים אחר כך הרטובים

קמח, סולת, סוכר ואבקת אפייה, לערבב

להוסיף לזה ביצים וחלב קוקוס ושמן ולערבב

בשביל הקסם הבא אני צריך מתנדב מהקהל...

כעיקרון זה קרה מחוסר סבלנות במקור אבל התוצאה היתה מרשימה:

הכאילו-ריבה שהכנתי הצטננה ל50 או 40 מעלות שזה עדיין חמים והוספתי אותה לבלילה.

מה שקורה זה שהסולת מתנפחת בחום וכל הבלילה מתחילה להתנפח כשמוסיפים את הריבה - זהו, מערבבים ויוצקים לתבנית (סיליקון, אם לא סיליקון יש לשקול נייר אפייה בתחתית)

בסיר קטן מחממים חצי כוס מים עם חצי כוס סוכר וסוחטים פנימה חצי לימון #ללאגרעינים

מבשלים את זה ומערבבים בזמן שהעוגה בתנור

חזרה לעוגה:

התנור חם! תיזהרו, להכניס את העוגה ל20 דקות או קצת יותר עד שהיא מזהיבה יפה מלמעלה, מוציאים את העוגה ומוזגים שליש מהנוזל שהכנו בסיר, ומכניסים חזרה לתנור לעוד 10 דקות, ואז מוציאים שוב ומוסיפים שוב עוד שליש מהנוזל ומחזירים לתנור (בין לבין ממשיכים לבשל את הרוטב), בפעם השלישית מוציאים את העוגה מוזגים את שארית הנוזל ומשאירים בחוץ - נא לכבות את התנור

נא להמתין בסבלנות שהעוגה תצטנן כראוי לפני שאתם ממהרים לפרוס לעצמכם פרוסה - תהליך הקירור חשוב ליציבותה של העוגה

ב-ת-י-א-ב-ו-ן!!
--
ॐ